מאמרים נוספים בפרשה
	קבלת-עול מתוך תענוג
	כמו אותיות חקוקות באבן
	התמזגות מוחלטת עם התורה
	להשקיע עמל בתורה
	השפעת התורה בלי גבולות
	תמורות בטבע העולם
	להפוך את הרע לטוב
	הברכות שטמונות בתוך ה"קללות"
	נבואת הגלות והגאולה
	התורה משנה את העולם
	להבין חוקים
	הפנימיות שבתוך הייסורים
	היש מידה למתן צדקה

אם בחקתי תלכו  (ויקרא כו,ג)

פרשת בחוקותי נפתחת בפסוק "אם בחוקותי תלכו", ובהמשך מובטח השכר על כך.¹ לכאורה נראה שהקב"ה מציב כאן תנאי לקבלת ברכותיו. אולם הגמרא² מפרשת: "אין 'אם' אלא לשון תחנונים". כלומר, לא תנאי מציב לנו הקב"ה, אלא מבקש בקשה נפשית. הקב"ה מתחנן, כביכול, לפני עם-ישראל - אנא, לכו בחוקותי.

ברור ומובן, שבקשה כזאת מאת הקב"ה איננה רק בקשה, אלא יש בה משום נתינת-כוח וסיוע. הקב"ה נותן את הכוחות ומבטיח לכל יהודי שאמנם יצליח לקיים את "בחוקותי תלכו". דבר זה מופנה אף אל היהודים הרחוקים ביותר, שהרי נאמר: "לבלתי יידח ממנו נידח".³

כמו חוק

מה הקב"ה מבקש שנעשה? - "בחוקותי תלכו". לדברי כמה מפרשים⁴, הכוונה היא למצוות התורה. ידוע, שיש שלושה סוגים במצוות: 'משפטים' (מצוות שכליות), 'עדות' (מצוות שהשכל עצמו לא היה מחייבן, אך לאחר ציווי התורה ניתן להבינן; כמו החגים והמועדים, למשל), ו'חוקים' (מצוות שלמעלה מכל היגיון; כמו שעטנז, פרה אדומה וכדומה). אולם התורה בוחרת כאן להגדיר את כל המצוות בשם הכולל 'חוקים'.

הטעם לכך:

כאן חפץ הקב"ה להורות לנו דרך בקיום המצוות - קיימו את כל המצוות כפי שמקיימים 'חוקים'. גם את ה'עדות' וה'משפטים', אף-על-פי שהן מובנות בשכלנו, עלינו לקיימן מתוך קבלת-עול, כציות לרצון ה'. לא משום שהשכל מחייב כך, אלא משום שהקב"ה ציווה - "חוקה חקקתי, גזירה גזרתי".

בלי הגבלות

צורה כזאת של קיום מצוות עלולה להיראות יבשה ונטולת חיות, אך האמת היא, שדווקא קבלת-העול היא המביאה את התענוג הגדול ביותר. אין זו קבלת-עול של חוסר ברירה, אלא התמסרות מוחלטת לקב"ה, עד שכל השאיפה היא לגרום לו קורת-רוח, כעבד נאמן, שכל תענוגו הוא בהסבת עונג לאדונו.

דווקא על-ידי התבטלות וקבלת-עול מגיעים ל"תלכו" - לעלייה ולהתקדמות רוחנית (שנקראת הליכה). כל עוד עבודת-ה' תלויה בשכל ובהבנה, היא מוגבלת על-ידם ואינה יכולה לפרוץ לגבהים אמיתיים. דווקא על-ידי קבלת-עול מגיעים לעלייה אמיתית ובלתי-מוגבלת.⁵

גשם מלמעלה

ומהו השכר שהקב"ה מבטיח על קיום מצוות כזה? אומרת התורה: "ונתתי גשמיכם בעתם". כשם שגשם הוא דבר הבא מלמעלה, כך 'גשם' במובן הרוחני רומז לתורה, שבאה מלמעלה. הקב"ה מבטיח לנו, שעל-ידי "בחוקותי תלכו" נזכה לאור התורה, עד לאור הגדול שיתגלה על-ידי משיח צדקנו.

שפע זה יורד עד העולם הגשמי כפשוטו, עד גשמים כפשוטם של דברים, אך הדברים באים באופן שהרווחה הגשמית איננה מפריעה, חלילה, לעבודת-ה', אלא להפך - היא מסייעת לעבוד את הקב"ה מתוך מנוחת הנפש והרחבת הדעת.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך א, עמ' 281)

----------

1) ויקרא כו,ד ואילך.

2) עבודה-זרה ה,א. וראה תורת כוהנים פרשתנו.

3) שמואל ב יד,יד.

4) ראה תרגום אונקלוס ותרגום יונתן. אור החיים פי' כה. ועוד.

5) ראה לקוטי-תורה תחילת פרשת בחוקותי.