מבט על ההיסטוריה ממרחק הזמן כמוהו כצילום אווירי. שאלות שהסעירו את העולם מתפוגגות לחלוטין כשמתבררות תוצאותיה של כל אחת מן הדרכים. הפרספקטיבה של הזמן מוכיחה בבירור מה נכון ומה שגוי, מהו טוב ומהו רע.

לפעמים היינו רוצים להביט במבט מלמעלה על השאלות המעסיקות אותנו, אך האמת היא שאיננו צריכים לחכות עשרות או מאות שנים. ימי החנוכה מגישים לנו אותן שאלות, אותם לבטים, אותן התמודדויות, בתוספת הפרספקטיבה ההיסטורית. אפשר ממש לשמוע את הוויכוח הסוער בין המתייוונים לבין נאמני התורה. אפילו השפה והמושגים של אותם ימים נשמעים עכשוויים לגמרי.

מי שרד ומי אבד

הקרב באותם ימים לא ניטש בין יהודים ליוונים בלבד. עיקר המאבק התחולל בתוך העם היהודי, מול המתייוונים. אלה היו צעירים יהודים מתקדמים, שהאמינו כי לעם מתבדל, הדבק בנושנות, אין עתיד בעולם המודרני. הם ביקשו ליצור חיבור בין התרבות ההלניסטית, החדשנית, ובין היהדות.

אבל מהר מאוד התברר, כי דרך זו מוליכה בכיוון אחד בלבד – מן היהדות החוצה. הדור הראשון של המתייוונים ניסה לשלב את התרבות היוונית עם המסורת היהודית. הדור השלישי כבר בעט ביהדות, בז לה ושאף להיות יווני לכל דבר ועניין. במהרה לא נותר מהם זכר. מי שחזרו להיות יהודים שלמים – שרדו והשתלבו בשלשלת הזהב של הרציפות היהודית, ומי שפנו אחר תרבות יוון, התבוללו לחלוטין ואבדו לעם היהודי.

אנו עומדים כיום מול אותן שאלות. כמעט העתק-הדבק מימי החשמונאים. יש כוחות המנסים למשוך את העם לאותם כיוונים שאליהם ניסו להוביל המתייוונים בימים ההם. מולם עומדים ממשיכי דרכם של המכבים, הקוראים לעם היהודי להישאר נאמן ליהדותו ולדרך אבותיו.

הפיתוי להיסחף בתוך זרם התרבות הכלל-עולמית יכול לקרוץ. מרבית בני-האדם אוהבים להיות כמו כולם, להתלבש כמו כולם, לשמוע אותה מוזיקה ששומעים כולם, לחשוב כמו כולם. לא קל להיות יהודי ולהתבדל מן האחרים. לא לאכול עם כולם. לפרוש הצידה כדי להתפלל. להשבית פעילויות בגלל כניסת השבת או החג.

אלא שהזרם הזה נוטל מאיתנו את הדבר היקר ביותר – את היותנו יהודים. מי שייסחפו בתוך התרבות העולמית אולי ייחשבו נאורים ותרבותיים, יזכו למחמאות ולמעמד – אבל יאבדו לעם היהודי. ההתבוללות והטמיעה לא יותירו מהם זכר. זה בדיוק התהליך הפוקד רבים מבני עמנו בעולם החופשי.

להיות או לחדול

המאבק הזה קיומי בעבורנו. זו ממש שאלה של להיות או לחדול, חלילה. לשמחתנו נראה כי אט-אט מחלחלת ההכרה בדבר הצורך לשוב ולהתחבר לדרכו המקורית של עם ישראל. רבים מבינים כי עתידנו טמון בהמשך הרציפות של המסורת היהודית.

כשאנו מדליקים את נרות החנוכה, כדאי שנזכור את הלקח הנצחי. הקיום היהודי תלוי בשמירת הייחודיות היהודית ובדבקות בתורת ישראל ובמצוותיה. התרבות הכללית משתנה ומתחלפת, אבל היהדות חיה וקיימת לנצח. חנוכה שמח!

חנוכיית הקסאמים של בית חב"ד שדרות. היהדות חיה וקיימת לנצח