כאשר חז"ל קבעו ש"לא היו ימים טובים לישראל כחמישה-עשר באב" הם ראו לנגד עיניהם יום של בניית בתים בישראל והקמת משפחות שממשיכות את שלשלת העם היהודי.

בימינו השתבשו דברים רבים ובהם המושג 'אהבה'. יש המבינים אותו באותו מובן ש'דייג אוהב דגים'. ברור שאין הוא אוהב את הדגים עצמם, אלא אוהב להשחיל אותם על קרס החכה. בעצם הוא אוהב את עצמו ואת הנאותיו, ולא ממש מקדיש מחשבה לדג עצמו.

מערכת יחסים מעין זו יכולה להתקיים גם בין בני-אדם. האדם ממוקד בעצמו ובתועלת שהוא מפיק מהזולת. זו 'אהבה התלויה בדבר', שכאשר 'בטל דבר – בטלה אהבה'.

נכונות להקרבה

כאשר מברכים את החתן והכלה תחת החופה ב"אהבה ואחווה שלום ורֵעות", מתכוונים לאהבה אמיתית, אהבה של אכפתיות, של מחויבות, של קשר עמוק ובלתי-מותנה. זו אהבה שיש עימה נכונות להקרבה, הקשבה, הכלה, הענקת תמיכה, הימנעות מכל מה שעלול לצער או להכאיב.

אהבה כזאת בונה תא משפחתי יציב, שבו ילדים יכולים לגדול בביטחון, בלי לחשוש שביתם יתפרק בגלל כל מיני פיתויים שקרצו למישהו. הילדים רואים לנגד עיניהם קשר זוגי בריא ועמוק, ואותו ישאפו לחקות ולאמץ בעתיד, בחייהם האישיים, ואף הם יבנו בתים איתנים, חמים ואוהבים. זו מסורת המשפחה היהודית שאנו מרימים על נס בט"ו באב.

דברו עם יועצי נישואין ומגשרים בין בני זוג ותראו על מה מפרקים כיום משפחות. אכן, האפשרות לגירושין קיימת בתורה, אבל היא נועדה למקרים קיצוניים באמת, כאשר אין מנוס מפירוק החבילה. למרבה הצער אנו עדים לגירושין בשל סיבות שבוודאי אינן עומדות מול הצער והכאב שנגרם לילדים.

יהיו שישאלו כאן אם נכון לחיות חיים של סבל 'למען הילדים'. ובכן, ברמה העקרונית – כן. כל מהותה של הורוּת היא הקרבה. לקום בלילה כמה פעמים כדי להרגיע תינוק בוכה – זה לא סבל? לרוץ עם הילדים לרופאים, למטפלים ולחוגים – זה לא ויתור על החופש ועל התחביבים האישיים למענם? לגנוז את החלום על טיול של שלושה חודשים בהימליה – גם זה מחיר שמשלמים למען הילדים.

כשיש אהבה אמיתית, האדם מוכן לוותר, לסבול, לדחות סיפוקים. גם אם קשה לו, הוא מתמודד עם הקשיים, בראותו לנגד עיניו את הערך הגדול של שמירת התא המשפחתי והמחויבות לילדים.

סדרי העדיפויות הנכונים

הקלות הבלתי-נסבלת של פירוק משפחות נובעת מהתפיסה המעמידה את 'מה שטוב לך' מעל הכול. אז אם 'לא כל-כך טוב לי' או אם אני מדמיין ש'מה שטוב לי' מחכה מעבר לפינה, זו סיבה להרוס את הבית ולפצוע לנצח את נפשות הילדים שהבאתי לעולם. שהרי הם בסך הכול שחקני משנה במשחק שבו הגיבור הראשי הוא אני ו'מה שטוב לי'.

היהדות רואה אחרת את סדרי העדיפויות ואת המושג אהבה. ערך המשפחה וטובת הילדים הם העיקר, ובעבורם אני נדרש להשקיע, להתאמץ, להקריב, ובסופו של דבר לרווֹת שפע של נחת מהילדים, מהנכדים ומהנינים.

לבנות בית בישראל, בניין עדי עד (צילום: ישראל ברדוגו(