ספק אם אנחנו קולטים את מלוא משמעותן של התמורות שחלות בעת האחרונה בעולם הערבי. עוד מדינה ועוד מדינה מוסלמית מתנתקת מהגוש האנטי-ישראלי וחותמת על הסכמי נורמליזציה עם המדינה היהודית. בלי ויתורים, בלי נסיגות, בלי תשלומים בעד השלום. פשוט שלום.

אין לדעת עד כמה התהליך הזה יתרחב, ואם המדינות העוינות יצליחו לבלום אותו, אבל בעצם קורה כאן הדבר הטבעי והנורמלי ביותר. לא המלחמה והשנאה הן המצב הבסיסי, אלא השלום ושיתוף הפעולה. מדינות אמורות לשאוף ליחסים תקינים עם מדינות אחרות, ולנהל ביניהן קשרי מסחר, מדע, רפואה, ביטחון וכדומה, לרווחת כל אזרחיהן.

סיבת העימות: הסתה

הרגילו אותנו לחשוב שבינינו ובין העולם הערבי פעורה תהום של עוינות, ושרק אם נשלם בחבלי ארץ, במים וכדומה – יואילו מדינות ערביות לבלוע את הגלולה המרה של כריתת שלום עימנו. אבל הנחה זו הייתה מוטעית מיסודה. העוינות של העולם הערבי נבעה מהסתה ותעמולת כזב, וברגע שזו התפוררה, צפה ועלתה האמת הפשוטה – שאין להן סיבה אמיתית להיות בעימות איתנו כשאפשר לחיות בשלום.

כך אמר הרבי מליובאוויטש לעיתונאי של 'עין בעין' בשנת תשי"ח (1958), על הסכסוך הישראלי-ערבי: "אינני מאמין שלערבים יש עמדה מיוחדת בכך, ואין זו אלא הסתה. אינני רואה כל  התנגשויות בין עם ישראל ובין העם הערבי".

יחסי העם היהודי ואומות העולם, ובכלל זה עמי ערב, ידעו עליות ומורדות לאורך ההיסטוריה. מדינות רבות, שכיום נחשבות ידידותיות מאוד כלפינו, רשמו פרקים אפלים של שנאה ושפיכת דם יהודים. ולעומת זה, יהודים חיו במדינות ערב מתוך שלום וכבוד הדדי.

האנטישמיות התפרצה בדרך כלל בעקבות הסתה. במקרים רבים המסיתים היו אנשי הדת, הנוצרית או המוסלמית, וההמון נגרר אחריהם. עם חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל התעוררה הסתה בקרב הערבים, וזו התמסדה עם הקמת אש"ף, שכל מטרתו הייתה ללבות את השנאה והעוינות כלפי המדינה היהודית.

הטעות הגדולה של גורמים מסוימים לאורך שנים רבות הייתה הניסיון לרַצות את אש"ף, על-ידי ויתורים ונסיגות ונטיעת תקווה להקמת מדינה פלסטינית. הללו לא הבינו שעם הארגון העוין הזה לעולם לא יוכל לשכון שלום, כי כל מהותו היא השנאה והעוינות. לכן הוא דחה את ההצעות הנדיבות ביותר מצידנו, כי אין הוא יכול לוותר על תכלית הווייתו – שלילת קיומנו.

הכשרת העולם

בשנים האחרונות ננקטה אסטרטגיה אחרת – להפסיק לחזר אחרי ארגון הטרור העוין, ולפתוח צירי שיח עם מדינות ערביות שהשנאה אינה חלק מעצם הווייתן. ופתאום התברר שיש להן ולנו הרבה אינטרסים משותפים והרבה מה להרוויח מיחסי ידידות ושלום.

ואולי גם זה חלק מהכשרת העולם לקראת הגאולה. ראינו בעשורים האחרונים תהליכים של השמדת נשק גרעיני, התמוטטות משטרים עריצים והתגברות התודעה של בניין העולם ויחסי שלום בין העמים. הרוח הזאת מגיעה עכשיו גם אל מדינות ערב, וכך העולם כולו נעשה מוכן לגאולה השלמה.

שיתוף הפעולה הוא הנורמלי (צילום: עמוס בן־גרשום, לע"מ)