כאשר רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב נתמנה לרב העיר סיכם עם פרנסי הקהילה כי לא יטרידוהו לבוא לכל אסיפה של ראשי הקהילה, אלא לאסיפות שבהן יבקשו לתקן תקנות חדשות. פעם אחת הזמינו אותו לאסיפה, ובה ביקשו לתקן תקנה שהעניים לא יתהלכו מבית לבית לבקש צדקה, אלא יעמדו ליד בתי הכנסת, ומי שרוצה – ייגש אליהם ויתרום.

אמר רבי לוי-יצחק לפרנסים: "והלוא סיכמנו שלא תזמינו אותי אלא לאסיפה שבה מתקבלת תקנה חדשה!". תמהו ראשי הקהל: "תקנה חדשה מבקשים אנו לתקן". הגיב רבי לוי-יצחק ואמר: "לא תקנה חדשה היא אלא ישנה; כבר בסדום תיקנו תקנות נגד העניים".

בעקבות סדום ועמורה

הערים הקדומות סדום ועמורה הן סמל לרֶשע ולרוע, אבל יש נקודה שלא תמיד נותנים עליה את הדעת. מאז ומעולם היו בני-אדם רעים שעשו מעשי רֶשע. המיוחד בסדום ועמורה, שבה הרוע נהפך לנורמה ולהתנהגות הנכונה, ואילו נדיבות, עזרה לחלש ודאגה לנזקק הן שנחשבו מעשים בלתי-ראויים.

מדרשי חז"ל מרחיבים ומספרים על מערכת המשפט של סדום, שהייתה מעוּותת מיסודה. על התיאוריות המחוכמות שבנו בניסיון ליצור לוגיקה מאחורי ההתנהגות המרושעת. הייתה להם פילוסופיה מגובשת ועל-פיה הטוב הוא הרע והרע הוא הטוב. כשם שברור לנו הצורך להעניש עבריינים, כך היה ברור לאנשי סדום שאותה נערה שדאגה לספק מזון לעני – דינה להיענש עונש אכזרי.

סוג זה של רֶשע נורמטיבי חמור לאין שיעור מפשיעה רגילה, ואפילו מפשע מאורגן, כי הוא מעוות את מושגי היסוד והופך אור לחושך וחושך לאור. הוא יוצר מציאות שבה העבריין לא דיי שאינו צריך להתבייש במעשיו, אלא הוא מופיע כנושא הקִדמה והנאורות, ואילו מי שמחזיקים בערכים ה'ישנים' של טוב ורע נתפסים כאויבי החברה וכמי שיש לגנותם ולהילחם בהם.

סדום ועמורה אינן תופעה חד-פעמית בתולדות האנושות. היו עוד חברות שחוקקו חוקי רשע ושהפכו את מושגי הטוב והרע על פניהם. בספרטה הרגו נכים וחולים, בשאיפה ליצור חברה בריאה וחזקה. ביפן המיתו תינוקות נקבות, לצורך דילול האוכלוסייה. האסקימואים סברו שיש להפקיר זקנים וחולים, כדי שלא יהיו לנטל על הצעירים והחזקים. וגם הנאצים טיפחו את תורת הגזע, שהעניקה בסיס אידיאולוגי לכל הזוועות שעשו.

עוגני המוסר

כל אלה הם תמרורי אזהרה שמתריעים מפני העלול לקרות ברגע שמתנתקים מעוגני המוסר המבוססים על האמונה. השכל וההיגיון אינם יכולים לבסס מוסר יציב, כי תמיד הם יכולים לבנות תיאוריות ההופכות את הקערה על פיה. מול כל טיעון לוגי – יעמידו טיעון נגדי, שלפעמים ייראה מקורי וקוסם יותר. רק ערכים המושתתים על צו אלוקי מוחלט ובלתי-מעורער בכוחם לעמוד מול טלטלות הזמן.

את האמת הזאת מנסח אברהם אבינו במשפט קצר: "כִּי אָמַרְתִּי, רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹקִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה – וַהֲרָגוּנִי". הבסיס האיתן והיציב למוסר הוא יראת אלוקים – ההכרה כי לא האדם הוא הקובע מה טוב ומה רע אלא בורא העולם. ערכים כאלה עומדים לעד.

נורמות המשפט של סדום (ציור: שמשון קוטלובסקי, 'התורה שלי')